כולנו יודעים שרגע החזרת מבחנים לתלמידים, יכול להיות מאוד רגיש.
לי זכור לא מעט סצנות שמתרחשות אחרי שתלמידים עוברים ברפרוף על המבחן.
חלק מהתלמידים מתמלאים באושר ומתחילות צעקות של “יש” באוויר.
חלק נוסף מקפל את הבחינה בתחושת בושה ומחביא אותו עמוק בתיק,
וחלק יוצרים טיילת עד חדר המורים עם תלונות “המורה למה הורדת לי ציון, תעלי לי…”.
כמובן כאן, זה לא מסתיים.
בערב יכולה להתקבל שיחת טלפון מהמחנכת שבה צריך להסביר על ציוני הכיתה לצד הודעות על גבי הודעות של הורים מאוכזבים.
וכך במקום שהמבחן יהווה כלי הערכה של ידע ושליטה הוא הופך להיות פקטור שיפוטי עבור התלמידים ועבורי בתור המורה בכיתה. מדובר בחוויית תסכול.

אבל אפשר אחרת.
וכדי לתאר לכם זאת, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור של נטע, מורה לחטיבת ביניים שמלמדת בתיכון במרכז הארץ. נטע השתתפה בתוכנית הליווי שהובלתי בצוות בית הספר ויחד עשינו תהליך מנטורינג מקצועי בכיתות שהיא מובילה.
נטע שיתפה אותי שהיא משקיעה רבות בבדיקה של כל מבחן. כותבת הערות ומשוב אך מרגישה שיש פחות לקיחת אחריות של התלמידים והעיקר עבורם זה הציון.
זו הייתה הזדמנות נהדרת עבורי להטמיע בכיתה של נטע את פדגוגיית למידה מטעויות כדי שהתלמידים לא רק ילמדו על הטעויות שלהם אלא גם יקחו אחריות על המבחן והלמידה שלהם.

כאן אתאר לכם מה עשינו שלב אחרי שלב לצד טיפים שיוכלים לעזור גם לכם להטמיע את הפדגוגיה אצלכם בכיתה.

שלב 1: זיהוי טעויות
את המבחן נטע בדקה בצורה רוחבית, כלומר עברה כל פעם על שאלה אחת אצל כל התלמידים ורק אז המשיכה לשאלה הבאה. בדרך הזו היא קיבלה תמונת מצב שמשקפת את המצב הלימודי בכיתה בכל נושא ונושא.

שלב 2: איפיון ומיפוי הטעויות
אחרי שנטע עברה על המבחנים וזיהתה את הטעויות ביקשתי ממנה שתאתר טעויות נפוצות בקרב התלמידים ותאפיין את דפוסי החשיבה השגויים שחוזרים על עצמם.
לאחר מכן ביקשתי מנטע שתצלם את הטעויות ותכין כרטיסיות של טעויות נפוצות לכל שאלה בנפרד.
( אפשר להכין כרטיסיות עם צילום טעויות התלמידים או להעתיק את הטעויות בכתב יד כמו שנטע עשתה).

שלב 3: מערך שיעור מובנה
שיעור מבוסס טעויות הוא שיעור חקר לכל דבר ולכן צריך להתייחס לכך בהתאם. צריך להכין את התלמידים לכך שמדובר בשיעור שונה ולכן על המורה לעשות הטרמה לפני השיעור: מה הולך להיות, מה מצופה מהם, כמה זמן השיעור ייקח וכו’. ההמלצה שלי ששיעור כזה יהיה כפול ובתחילת יום הלימודים, וכך גם נטע עשתה.
היא הכינה את התלמידים מראש וחילקה אותם לקבוצות קטנות. כל קבוצה קיבלה כרטיסיות שבכל אחת מופיעה שאלה עם טעות נפוצה. מטרת התלמידים הייתה לעבור כרטיסייה כרטיסייה, לאתר את הטעות, להסביר ממה היא נובעת ולתקן אותה.
ההמלצה שלי היא אפילו לאפשר ללתלמידים לתת ציון לכל פתרון וכך הם יהיו מודעים יותר לגודל הטעות ולציון שמתאים לתשובה.
הנה דוגמא לעבודת החקר של התלמידים לאור כרטיסיה שקיבלו.

שלב 4: דיון
שיעור מבוסס טעויות הוא משמעותי מאוד לא רק עבור התלמידים אלא גם עבור המורה. דרך תיקון הטעויות, התלמידים נעזרים בחשיבה ביקורתית בזיהוי הטעויות, המקור שלהן ואיך אפשר לתקן לפעם הבאה.
ברגע שכל הקבוצות סיימו לנתח שאלה אחת ואת הטעויות שמצאו בפתרונות, נטע עשתה דיון כיתתי על הטעויות והצליחה לתקן יחד עם התלמידים את דפוסי המחשבה השגויים.
נטע ציינה שחלק מהתלמידים אפילו “החמירו” עם הניקוד עבור הפתרון השגוי וזה רק מראה עד כמה התלמידים נרתמו לשיעור.

ארבעת השלבים האלו הם גינריים ויכולים להתאים לכל מקצוע וזה היופי בפדגוגיה הזו.
הערך המוסף בשיעור לימוד מטעויות הוא הרבה מעבר למה שנראה לעין. לא מדובר ב”תיקון מבחן” שעושים בבית, אלא בגילוי אחריות על הטעיות, על הלמידה ועל המבחן עצמו.
וככה המסר שאנחנו מעבירים לתלמידים שזה בסדר לטעות, במיוחד במתמטיקה ומכל טעות ניתן ואף חשוב ללמוד.

ברמה האישית, נטע שיתפה אותי שאחרי שעשתה את השיעור בשתי כיתות שלה, אירוע חלוקת המבחנים היה פחות לחוץ ומתוח עבור התלמידים ורמת החרדה שלהם ירדה. התלמידים הסתכלו על המבחן בצורה יותר מכילה ומבוקרת ואפילו ניגשו אליה מספר תלמידים וביקשו הערות על הטעויות שלהם.
נטע יצאה בחוויה חיובית ומעצימה עם רצון להמשיך להטמיע את הפדגוגיה בעוד כיתות שלה.
אני כלכך גאה בה ובתלמידיה על התהליך שעברו ואין לי ספק שנראה עוד פירות מהתהליך הזה.

אשמח לשמוע את חוות דעתכם על הפדגוגיה ועל השיעור. ואני כאן לכל התייעצות או שאלה.