תגידו, מתי בפעם האחרונה הסתכלתם על הילד או התלמיד שלכם מתמודד עם תרגיל מתמטי וראיתם בעיניים שלו פחד? או ויתור? או מין מבט כזה שאומר: "זה לא בשבילי…"?
כי עכשיו, כשהשנה רק התחילה, זה בדיוק הזמן לשים לב.
הזמן לאתר את רגעי המשבר – לפני שהם הופכים לקיר שמפריד בין הילד לבין עולם שלם של חשיבה, חקר ויכולת.

כמי שמלווה כבר שנים ילדים, הורים ומורים בפיתוח חשיבה מתמטית ומיינדסט של צמיחה – אני יכולה להגיד בוודאות:
המשבר הזה לא קורה ביום.
אבל הוא כן מתרחש בשלבים מאוד ברורים, שאם לא נשים לב אליהם – הם עלולים להשפיע על כל מה שילד ירגיש כלפי מתמטיקה.

המשבר יכול לצוץ בכל גיל – אבל יש שלוש תחנות שהן הכי קריטיות, הכי נפוצות, והכי ניתנות לטיפול – אם רק עוצרים לרגע ומתבוננים.

משבר 1: בכיתה ד'

עד עכשיו הילדים פתרו תרגילים ולמדו ארבע פעולות חשבון. ואילו מכיתה ד' נכנסים ה"שברים" והילדים צריכים להיות בשליטה מוחלטת בכדי לדעת לעשות מניפולציות מתמטיות נכונות.
לצד זה יש מבחנים, ציונים, שיעורי בית, והתחושה היא שיש רק דרך אחת נכונה לפתור – ושאם טועים, זה כישלון.
פה מתחילה ההימנעות. הפחד לטעות.
במקום חקירה וסקרנות – נכנסים ללחץ וביצועיות.

מה אפשר לעשות כאן?

בשלב הזה חשוב לבדוק שליטה בלוח הכפל ובפעולות החשבון הבסיסיות.
אני יודעת שיש גישה כזו שאומרת שכבר לא חייב ללמוד בעל פה, וגם ככה יגיע בקרוב המחשבון…
אבל אני לא מאמינה בגישה הזו.
לדעת את לוח הכפל "משחררת" את המח לביצוע פעולות אריתמטיות מורכבות יותר.
ילד שבכדי לחשב אחוזים בחנות עדיין יתקע בכמה זה 6X7 יאט את קצב החישוב שלו, מה שיכול להוביל לתסכול, לטעויות חישוב ולפגיעה בביטחון העצמי.
ולכן אם לא מאובחנת בעיית זיכרון, ההמלצה שלי היא להתעקש ולא לוותר.

לצד זה, להמשיך לחשוף את המשמעות של המתמטיקה בכדי לחזק את החשיבה המתמטית.
איך עושים את זה? דרך בעיות פתוחות, חקר, ודיבור על תהליך ולא רק תוצאה.

משבר 2: בכיתה ז'

כשהילד עובר לחטיבת ביניים – מתרחש שינוי עמוק, לרוב מנטלי.
המסגרת משתנה, הקצב עולה, והילד פוגש תלמידים חדשים – חלקם אולי מתקדמים יותר ממנו.
מי שנכנס לכיתת מצוינות יכול לחוות לחץ מטורף.
מי שמשובץ בהקבצה נמוכה עלול להרגיש שהוא פשוט "לא שייך לעולם הזה".

מה עושים כאן?

דווקא כאן – הקרקע הכי פורייה לפתח מיינדסט מתמטי.
*עוזרים להם לזהות הצלחות (גם קטנות!) ולבנות ביטחון צעד אחר צעד.
*עובדים איתם על מיינדסט. מדברים על כישרון כמשהו שמתפתח לא נולד.
לדבר עם הילדים על מאמץ, על התמדה, על זה שיכולת היא משהו שמתפתח – לא משהו שנולדים איתו.
ללמד אותם להציב מטרות קטנות ולראות את ההתקדמות.
כי הביטחון במתמטיקה לא נבנה רק מפתרון נכון – הוא נבנה מהדרך.

משבר 3: בכיתה י'

כשהתלמידים מגיעים לכיתה י' הלחץ מתפוצץ. את האמת זה קורה כבר בסוף כיתה ט' אבל עדיין הבגרות לא מוחשית, אבל בכיתה י', פתאום הכול סביב בגרויות.
החומר עצום, הקצב מסחרר, והמבחנים הופכים לתכופים יותר ויותר. גם המורים נכנסים לסטרס של הספק החומר. ואז עם כל הצער בדבר הלמידה הופכת להיות מכוונת ציון -לא בשביל הבנה.
וכאן, בדיוק כאן, הילדים צריכים אותנו.

מה עושים כאן?

שנשב איתם לתכנן לוח למידה.
שנעזור להם להציב מטרות ריאליות.
ושנזכיר להם כל הזמן: הצלחה היא לא יעד חד פעמי – אלא תהליך שנבנה מהשקעה עקבית.

אז אם אתם מזהים את אחד מהשלבים האלה אצל הילד שלכם- תעצרו.
אל תחכו שהקושי ייעלם לבד כי הוא לא.
אבל הוא כן יכול להפוך להזדמנות אדירה לצמיחה אם נדע איך לגשת אליו נכון.

מוזמנים לשתף את הפוסט החשוב הזה עוד מורים והורים שיכולים לייצר מודעות לנושא