לאחרונה השתתפתי בכנס בינלאומי לחינוך שעוסק בהכשרת מורים של מכון מופ”ת (הכנס הבינלאומי השמיני להכשרת מורים שנערך בין 26-27/6/2023). הכנס תיאר בהרחבה את המשבר הבינלאומי שקיים בחינוך.
אולי זה לא מסוקר מספיק בתקשורת או ברשתות החברתיות, אבל אם תדברו עם המורים בשטח, עם המנהלים ועם המפקחים תיווכחו לדעת כי קיים מחסור אדיר של מורים.
כל אלה הם נתונים הידועים במערכת החינוך שנים רבות, אך נדמה שכבר אי אפשר להתעלם מהם, כי המחסור במורים הולך להשפיע על דורות העתיד על כל תחום במשק.
נכון להיום בישראל קיים מחסור אדיר של מעל 5000 אנשי חינוך מגננות, מחנכות, מורים מקצועיים בכל שכבות הגילאים. זה נתון קשה מאוד.

אז למה זה קורה?
קודם כל מעט מורים נכנסים למערכת והרבה מורים עוזבים אותה. כבר היום ידוע כי פחות מ 70% מהסטודנטים להוראה אכן הופכים להיות מורים.
הסיבות המרכזיות לכך הן שכר יחסית נמוך, הסטטוס והמעמד של מקצוע ההוראה שנשחק רבות עם השנים וסביבת עבודה לחוצה, עם מעט הערכה, שיפוטיות מצד התלמידים הורים ומעט תמיכה מהמערכת.
בנוסף נמצא כי ככל שהחברה שלנו הפכה להיות יותר שוויונית, כך נשים מעדיפות ללכת למקצועות שיכולת ההשתכרות שלהם היא כמו של גברים ולכן יש פחות ופחות מורות.

הנתונים האלו הם עולמיים.
במחקר שפורסם בשנת 2022 אפשר לראות כי מתחילת שנות ה 2000 כמות בוגרי תעודות ההוראה ירד בצורה דרמטית.

לצד זה תוכלו לראות כי גם היוקרה והמעמד של המקצוע ממשיכים להישחק עם השנים
והורים כלל לא מעודדים את ילדיהם לעסוק במקצועות החינוך.

בהיבט השכר נמצא כי שכר המורים עלה יחסית מעט במשך 40 השנה האחרונות ביחס למקצועות אחרים במשק. ובעוד שביתר המקצועות הייתה עלייה של 700$ בממוצע לאורך השנים, בהוראה הייתה עלייה איטית של 300$ בלבד.

כל המחקרים מוכיחים כי מורים, מנוסים, מקצועיים ובעלי תשוקה אמיתית להוראה מובילים לחינוך איכותי יותר, אך כשאלו הנתונים ומעט מאוד סטודנטים מגיעים למכללות להוראה בארץ ובעולם, הדרישות הולכות ויורדות, פחות אנשים איכותיים מגיעים למערכת וכתוצאה מכך רמת החינוך יורדת.

עכשיו בואו נסקור מה ניסו ומה מנסים לעשות בעולם בכדי להתמודד עם המשבר?

הדבר הראשון הוא שינוי מבנה שכר המורים.
אז נתחיל עם נושא הקביעות. בעולם מתחילים להבין הקביעות כנראה כבר לא צריכה להיות פקטור לתגמול הכספי, ואם חושבים על זה מעט מאוד מקצועות מתוגמלים רק לפי ותק.

בנוסף, עלה הרצון לתת תמריצים למורים טובים יותר גם בארץ וגם בחול. עם זאת, בארצות הברית מודל תמריץ כספי בהתאם לביצועי תלמידים נכשל וצריך לחפש דרך אחרת לתמריץ כספי.

דרך נוספת להתמודדות עם בעיית השכר היא ההבנה שמגזר ההוראה לא יהיה חייב להיות מגזר ציבורי. אלא לתוך המערכת יוכלו להיכנס גם אנשים פרטיים שייתנו מענה ממוקד במקומות שיש בהם צורך והמועצה או הרשות של אותו מקום תוכל לתגמל אותם אישית ללא תלות במשרד החינוך.

הדבר השני הוא מודל המורה. בארץ ובעולם הכשרת מורים לוקחת המון שנים וגם הפיתוח המקצועי של המורים ממשיך לאורך כל הקריירה שלהם. זהו תהליך ארוך, תובעני ומאוד יקר. ולכן המחשבה היא לתת את כל הכשרה המקצועית והיקרה למחנכים ומובילים שיובילו את הכיתות, אך את מקצועות התוכן השונים כמו מתמטיקה, אנגלית, מדעים, מחשבים ילמדו מומחי תוכן שלא בהכרח מורים.

פרופסור יולי תמיר נשיאת המכללה האקדמית ברל ושרת החינוך לשעבר שהרצתה בכנס, טענה שאנחנו צריכים לשנות את כל התפיסה שיש לנו על בית הספר ועל מודל המורה.
ואם תחשבו על זה, זה ממש מתבקש. הכל משתנה ומתפתח ולכן גם צורת החינוך צריכה להשתנות בהתאם.
לפי דעתה אנחנו צריכים רק 1/3 מהמורים הקיימים ואלו יהפכו להיות מובילי כיתות- Head Teachers,
ואת התוכן המקצועי ילמדו מומחים שונים אומנים, ספורטאים, בעלי מלאכה ואפילו הורים וילדים מכיתות גבוהות יותר. וזו גם הצעה שנשמעה בפורומים שונים בעולם.

בנוסף, כל מודל הלמידה גם חייב להשתנות. אנחנו לא יכולים להישאר במודל כיתה-מורה-שעה אלא צריך לעבור ליום לימודים שיבנה על סבבים של עד 20 דק’ למידה ולאחר מכן לאפשר סביבות תרגול עצמאי והיברידי.

משהו חייב להשתנות, מערכת החינוך תהיה חייבת לעשות התאמות ובמהירות.
זה ייקח זמן עד שזה יהפוך להיות מיטבי אבל אנחנו חייבים להיות מודעים לכך ולעשות הכל בכדי שזה יקרה.